בראשית, פרק מ״ד, פסוק ח׳

אחי יוסף מציגים טיעון הגיוני פשוט כדי להוכיח את חפותם. הם מסבירים כי הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ, כלומר הכסף הגיע לידיהם במקרה ולא בלקיחה יזומה, ועוד כשהוא נמצא בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ, בתוך השקים המקנים להם בעלות משפטית עליו. למרות זאת הם החמירו על עצמם וציינו כי הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ את הכסף מרצונם החופשי מֵאֶרֶץ כְּנָעַן, מקום מרוחק מחוץ לשליטת מצרים שבו הבעלים כבר התייאש מן האבדה. מתוך התנהגות זו זועקת המסקנה: וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ, כיצד ייתכן שיגנבו במזיד מבית השליט. אף שגביע המשמש לניחוש עשוי להיות מפתה, האחים מתרחקים מכישוף ומתייחסים אליו רק כאל כלי כֶּסֶף אוֹ זָהָב שערכו פחות מהסכום שכבר החזירו, ולכן כל חשד נגדם נופל.