תארו לעצמכם שמישהו מאשים אתכם שלקחתם משהו שלא שייך לכם, ואתם רוצים להוכיח לו שזה פשוט לא הגיוני. זה בדיוק מה שהאחים של יוסף עושים. כשהם מואשמים בגניבת הגביע, הם משתמשים בהיגיון פשוט וחכם כדי להוכיח שהם חפים מפשע.
הם מזכירים לשליח את הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ, כלומר את הכסף שהם גילו לגמרי במקרה בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ, בתוך השקים שלהם. האחים מסבירים שהם היו יכולים בקלות לשמור את הכסף לעצמם. הרי הם כבר היו רחוקים מאוד, והגיעו חזרה מֵאֶרֶץ כְּנָעַן, מקום שאף אחד ממצרים לא יכול היה לתפוס אותם בו. למרות זאת, הם בחרו להיות ישרים והחזירו את הכסף מרצונם החופשי.
מתוך המעשה הזה, האחים שואלים שאלה מנצחת: אם היינו כל כך ישרים והחזרנו כסף שיכולנו לקחת בקלות בלי שאף אחד יידע, וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ? איך אפשר לחשוב שנעשה מעשה חמור ונגנוב בכוונה כֶּסֶף אוֹ זָהָב מתוך הבית השמור של השליט? הטענה שלהם מראה שאנשים שמתאמצים להחזיר אבדה מרחוק, בטוח לא יהפכו פתאום לגנבים שלוקחים דברים של אחרים.