בראשית, פרק מ״ד, פסוק א׳

יוסף רוקם מהלך מחושב שנועד להעמיד את אחיו בניסיון, לכפר על מכירתו ולקיים את חלום האלומות באמצעות הענקת תבואה ללא תשלום. מאחר שהממונה על ביתו היה אדם ישר, יוסף נאלץ לגזור עליו פקודה מוחלטת, וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ, כדי שלא יהסס לשתול ראיות באמתחותיהם של אנשים חפים מפשע. הוא הורה לו מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל ככל שהשקים מסוגלים להכיל או בכמות הגדולה בהרבה משווי כספם, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת. בנוסף פקד עליו וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, כלומר להחזיר להם באופן גלוי את כל הכסף שהביאו עמם. צעד זה הוצג כרצון להיטיב עמם, אך למעשה נועד לשלול מהם את האפשרות לטעון בהמשך שגם הגביע הושתל בסתר, או לחלופין לגרום להם להכיר בכך שה' מצא את עוונם.