תארו לעצמכם שאתם עומדים מול שליט חזק וצריכים לשכנע אותו לוותר על משהו. איך הייתם בוחרים את המילים שלכם? יהודה עומד מול שליט מצרים ומתכנן את דבריו בזהירות רבה, כדי לעורר רחמים ולשכנע אותו לשחרר את בנימין.
הוא מתחיל ומספר שיש להם אָב זָקֵן. יהודה מדגיש את הגיל של יעקב, כי אדם מבוגר דואג ומתגעגע לבן שלו הרבה יותר. לאחר מכן הוא קורא לבנימין וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן. בנימין כבר לא היה תינוק, אבל יהודה קורא לו "קטן" כי הוא עדיין קשור לאבא שלו ונאחז בו כמו ילד קטן, ויעקב מפנק אותו יותר מכולם.
פתאום יהודה אומר משפט מפתיע: וְאָחִיו מֵת. הרי יוסף בכלל לא מת! יהודה שינה קצת מהאמת מתוך פחד. הוא חשש שאם יגיד שהאח רק הלך לאיבוד, השליט ידרוש מהם ללכת לחפש גם אותו ולהביא אותו למצרים.
יהודה ממשיך ומסביר שוַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ, כלומר מאותה האם נשאר רק בנימין. מעניין לראות שיהודה בוחר במילה וַיִּוָּתֵר, מילה שמתארת משהו שנשאר כמו שארית. הוא עשה זאת בכוונה כדי להקטין קצת את החשיבות של בנימין, בתקווה שהשליט לא ירצה לשמור אותו אצלו.
בסוף דבריו יהודה מסכם ומוסיף וְאָבִיו אֲהֵבוֹ, אהבתו של יעקב לבנימין כל כך חזקה, עד שהוא מתנהג אליו כאילו הוא הבן היחיד שלו בעולם.