בראשית, פרק מ״ד, פסוק כ״ח

תארו לעצמכם שמישהו שאתם אוהבים מאוד יצא להליכה קצרה, ופתאום נעלם ולא חוזר. אילו מחשבות היו עוברות לכם בראש? זה בדיוק הכאב וחוסר הוודאות שהרגיש יעקב כשדיבר על יוסף. יעקב קורא ליוסף הָאֶחָד, כי הוא היה הבן המיוחד והמובחר ביותר מבין שני בניה של רחל. יעקב נזכר שיוסף יצא מֵאִתִּי, כלומר, הוא התרחק ממנו רק למרחק קצר מאוד. יעקב ידע שבסביבה כל כך קרובה לבית, הסכנה היחידה שיכולה לארוב לו בדרך היא חיית בר. לכן, על סמך הסימנים שהראו לו, הוא הגיע למסקנה העצובה ואמר אַךְ טָרֹף טֹרָף, מתוך מחשבה שחיה פגעה ביוסף. אבל איך יעקב הגיע למסקנה הזו? כאן מגיעות המילים וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. האות ו' במילה "ולא" מסבירה לנו את הסיבה: יעקב אומר שהוא מסיק שזה מה שקרה ליוסף, מפני שמאז אותו יום הוא פשוט לא ראה אותו יותר. יעקב ידע שאם בנו היה בחיים, הוא ודאי היה עושה כל מאמץ אפשרי כדי לחזור הביתה ולהתראות עם אביו.