האם קרה לכם פעם שהייתם צריכים לאזור אומץ רב כדי לעזור למישהו שאתם אוהבים מאוד? ברגע מותח במיוחד, כשנראה שבנימין עומד להפוך לעבד במצרים ושאר האחים לא יודעים מה לעשות, יהודה מחליט לפעול. המילים וַיִּגַּשׁ אֵלָיו מתארות איך יהודה עושה צעד אמיץ ומתקרב ממש אל השליט המצרי. עד עכשיו הם דיברו מרחוק ובעזרת מתורגמן, אבל יהודה, שהבטיח לאבא שלו שהוא אחראי להחזיר את בנימין הביתה, ניגש לדבר איתו פנים אל פנים.
יהודה פותח במילים בִּי אֲדֹנִי. זוהי בקשה מנומסת, אבל מסתתר בה גם רעיון עמוק: יהודה מציע לקחת את האשמה על עצמו ולהיות עבד במקום אחיו הצעיר. כדי לא להטריח את השליט, הוא מבקש יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר ומבטיח לומר דבר קצר וממוקד. הוא מבקש לדבר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, כלומר ללחוש את ההצעה שלו בסוד, כדי לא לבייש את השליט מול כל האנשים שנמצאים שם, וגם בתקווה שהמילים ייכנסו ישר אל הלב שלו ויעוררו בו רחמים.
מכיוון שיהודה יודע שלגשת קרוב כל כך לשליט זו התנהגות שחורגת מהכללים, הוא מיד מבקש וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ ומקווה שהשליט לא יכעס עליו. בסוף דבריו, הוא אומר לשליט כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. יהודה נותן לו כבוד עצום ואומר לו: אתה חזק וחשוב ממש כמו המלך! ולכן, בגלל שיש לך כל כך הרבה כוח, אתה יכול להחליט לעשות משהו מיוחד, לוותר על העונש הרגיל, ולשחרר את בנימין.