בראשית, פרק מ״ד, פסוק כ״ט

קרה לכם פעם שהייתם צריכים לשמור על משהו שיקר לכם מאוד, ופחדתם שמישהו ייקח אותו מכם? כך בדיוק הרגיש יעקב כלפי בנימין, בנו הצעיר. יהודה עומד מול יוסף ומספר לו עד כמה יעקב דואג וחרד למשפחה שלו. יעקב אמר לאחים, וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי. כלומר, אתם לוקחים ממני את בנימין למקום רחוק, ומוציאים אותו מתוך ההשגחה והשמירה הצמודה והאוהבת שלי. יעקב חשש מאוד שמא וְקָרָהוּ אָסוֹן. בנימין היה נער צעיר ועדין שלא היה רגיל למסעות קשים, ויעקב פחד שהדרך הארוכה, תלאות המסע או אפילו חיות בר יפגעו בו. יעקב מסביר שאם בנימין חלילה לא יחזור, התוצאה תהיה עצובה מאוד, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה. בנימין היה הנחמה היחידה שנשארה ליעקב אחרי שאיבד את רחל אשתו האהובה ואת בנו יוסף. אם גם בנימין יילקח ממנו, יעקב ירגיש כאילו איבד את כולם ביום אחד. המילה בְּרָעָה מתארת את העצב העמוק והמוחלט שיישאר ליעקב, עצב כל כך גדול שישבור את לבו לחלוטין. יהודה מתאר את הכאב הגדול הזה כדי לעורר את הרחמים של יוסף, בתקווה שיבין עד כמה המצב רגיש וייתן לבנימין לחזור הביתה לאביו.