תארו לעצמכם שאתם אוהבים מישהו כל כך הרבה, עד שאתם מרגישים ממש מחוברים אליו, כאילו הלבבות שלכם פועמים יחד. ברגע המותח הזה, יהודה עומד מול יוסף ומנסה להציל את בנימין. הוא מפסיק לדבר על מה שקרה עד עכשיו, ומתחיל לתאר את העצב הגדול שיקרה לאבא שלהם, יעקב, אם בנימין לא יחזור הביתה.
יהודה משתמש במילים וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ כדי לתאר את האהבה העצומה הזו. הפירוש הוא שהחיבור בין יעקב לבנימין הוא כל כך חזק, שאי אפשר להפריד ביניהם. החיים של יעקב תלויים לגמרי בחיים של בנימין בנו.
יהודה מסביר שאם האחים יחזרו הביתה בלי בנימין, האסון יקרה מיד. ברגע שיעקב יראה אותם מרחוק ויבין שבנימין חסר, הלב שלו יישבר מרוב צער והוא לא יוכל להמשיך לחיות, עוד לפני שהם בכלל יספיקו להסביר לו שבנימין נשאר במצרים. דרך הדברים האלה, יהודה מבהיר ליוסף שהאחריות היא עליהם. מכיוון שהאחים הם אלה שלקחו את בנימין למצרים, אם יקרה לאבא שלהם אסון מרוב עצב, האשמה הכבדה תהיה על הכתפיים שלהם. לכן הוא מתחנן לעשות הכול כדי שהבן יחזור לאביו.