ניסיתם פעם להסתיר הפתעה ממישהו והייתם צריכים להתנהג כאילו הכול רגיל לגמרי? זה בדיוק מה שעשה השליח של יוסף. הוא ידע בדיוק איפה נמצא הגביע, אבל כדי שהאחים לא יחשדו שמדובר בתכנית שתוכננה מראש, וַיְחַפֵּשׂ, הוא ערך את החיפוש בשקים בעצמו. כדי שהכול ייראה אמין והוגן, בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה. הוא התחיל לבדוק את השק של האח הבכור, ולאט לאט עבר לפי הסדר עד שהגיע לאח הצעיר ביותר. השליח ידע בדיוק בני כמה הם בזכות הסעודה המשותפת שהייתה להם קודם לכן.
השליח שלף את הגביע מהשק של בנימין והתעלם משאר הדברים שהיו שם. כשהגיע הרגע שבו וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן, האחים היו כל כך מבוהלים ומופתעים עד שלא הצליחו אפילו לטעון להגנתם שהכול עלילה. הם כעסו מאוד על בנימין, העליבו אותו, ואפילו פגעו בו בכתפיו מרוב תסכול ואכזבה, כי היו בטוחים שהוא באמת גנב. אבל בנימין לא עשה שום דבר רע. בזכות כך שעבר את הבושה הזו וספג פגיעה בכתפיו על לא עוול בכפו, הוא זכה לפרס עצום: שנים רבות לאחר מכן, בית המקדש, המקום שבו שוכנת נוכחות ה', נבנה בדיוק בנחלה שלו בארץ ישראל.