שמואל ב, פרק י״ט, פסוק י״ט

ספינת מעבורת, גשר, קבוצת אנשים או אף החלטה ציבורית, שימשו כהָעֲבָרָה שנועדה לַעֲבִיר לגדה השנייה אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, כלומר את הנשים והילדים שהתקשו לחצות ברגל או את דוד עצמו לקראת המלכתו. העם קיבל את המלך ללא תנאי או ניסה להחניף לו וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינָיו, מה שהותיר את ההחלטה אם לסלוח למורדים בידיו המוחלטות. חרדתו של שמעי מהמצב דחפה אותו לפעולה, וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ והשתחווה בהכנעה כדי לבקש מחילה על חטאו. הוא תזמן את בקשת הסליחה בדיוק בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן, בטרם חצה דוד את הנהר ושב רשמית לכס המלכות, שכן רק במעמד משפטי של אדם פרטי היה רשאי למחול על כבודו.