שמואל ב, פרק י״ט, פסוק כ׳

שמעי פונה לדוד בתחינה כפולה ומבקש תחילה אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן על עצם השתתפותו במרד הכללי, שכן רבים בעם עשו זאת. בנוסף הוא מבקש וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ, כלומר שיסלח גם על חטאו האישי וסילוף דרכו כשקילל את המלך בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם במטרה להכאיב לו, או לחלופין מתחנן שהמלך לא יקפיד על החטא ולא יבחר לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ. להגנתו טוען שמעי שפעל מתוך צער על אובדן מלוכת בית שאול, ורומז כי מחילה לראשון המורדים שנכנע תעודד את שאר העם לשוב אל דוד. לבסוף הוא מוסיף טענה משפטית שלפיה באותו יום דוד נחשב לאדם פשוט שסרה ממנו המלוכה, ולכן מותר לו כעת למחול על כבודו.