תגובתו של מפיבושת להחלטת דוד לחלוק את שדהו עם ציבא מבטאת נאמנות מוחלטת המגמדת כל עניין חומרי. באומרו גם את הכל יקח, הוא מצהיר כי אין בלבו צער אם ציבא ייקח את הנחלה כולה, שכן אחרי, כלומר כיוון שהמלך חזר בשלום, שמחתו עולה על כל רצון בנכסים. פשרת החלוקה של דוד נבעה מספק בין טענותיו ההגיוניות של ציבא לבין סימני האבלות והנאמנות של מפיבושת, וכן מהצדקה מעשית לשלם לציבא על עבודת האדמה. עם זאת, קבלת לשון הרע וקניסת איש ברית נאמן סופגת ביקורת חריפה, ובאותה שעה נגזרה גזירה שמימית שכשם שחולק השדה כך תתפצל מלכות בית דוד, מה שיוביל לעבודה זרה ולגלות.
שמואל ב, פרק י״ט, פסוק ל״א
וַיֹּ֤אמֶר מְפִיבֹ֙שֶׁת֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ גַּ֥ם אֶת־הַכֹּ֖ל יִקָּ֑ח אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר־בָּ֞א אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֛לֶךְ בְּשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּיתֽוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.