ברזילי הגלעדי דוחה בנימוס את הצעתו של דוד המלך לעבור עמו לירושלים ולחיות בחצר המלכות, ומבקש לסיים את חייו בסביבתו הטבעית ולהעביר את הגמול לדור הבא.
בבקשתו יָשָׁב נָא, ברזילי מבקש רשות לשוב לעירו לאחר שילווה את המלך בחציית הירדן [רד"ק]. הוא מנמק זאת ברצונו לחיות את שארית ימיו בביתו, ולבסוף למות ולהיקבר במקומו לצד קברי הוריו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
כחלופה לקבלת הטובה מהמלך בעצמו, הוא מציע: וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם. הפרשנים מסכימים כי כמהם היה בנו של ברזילי. ברזילי מסביר למלך שאם ברצונו לגמול עמו חסד ולהשיב לו טובה, הדרך הראויה לעשות זאת היא דרך בנו [מצודת דוד]. מאחר שהבן צעיר הרבה יותר, הוא זה שיוכל באמת ליהנות מהשהות בבית המלך במקומו של האב [ביאור שטיינזלץ]. העברת החסד לבן נתפסת כחלק ממשפט הירושה הטבעי, שבו הבן עומד תחת אביו ויורש את זכויותיו [מלבי"ם].
לצד ההיבט המעשי של חילופי הדורות, ישנו גם רובד נסתר במהלך זה; שילובו של כמהם בחצר המלך אינו רק תחליף טכני, אלא מהווה המשך רוחני של ברזילי עצמו, ובכך מושלם התיקון של נשמתו [חומת אנך].