רגעי החזרה של דוד המלך לירושלים מלווים בהכנעת המורדים ובניסיונות פיוס, כאשר שמעי בן גרא מנצל חלון הזדמנויות צר כדי להציל את חייו.
מבחינה לשונית, המילה לַעֲבִיר בפסוק משמעותה "להעביר", והמילה בְּעֵינָו נכתבת ללא האות יו"ד אך נקראת "בעיניו" [מנחת שי].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה הָעֲבָרָה מתייחסת לספינה קטנה או מעבורת שנועדה לחצות את רוחב הנהר. עם זאת, יש המפרשים מילה זו כקבוצת אנשים, כגשר, או אף באופן מושאל כהחלטה שעברה בעם ישראל להשיב את המלך [ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. מטרת חצייה זו הייתה להעביר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, ויש המדגישים כי הכוונה היא לנשים ולילדים שלא היו מסוגלים לחצות את המים ברגליהם [רד"ק, מצודת דוד], או לחלופין, להעביר את המלך עצמו כדי להמליכו מחדש [ביאור שטיינזלץ].
הפעולות הללו נעשו וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינָיו. יש שרואים בכך ניסיון של העם להחניף למלך כדי שיסלח לשמעי [מצודת דוד]. מנגד, פירוש אחר מציע כי העם קיבל את המלך חזרה ללא כל תנאי מוקדם, והותיר בידיו את ההחלטה המוחלטת אם להעניש או לסלוח למורדים בו. הבנה זו היא שעוררה את חרדתו של שמעי ודחפה אותו לפעולה [מלבי"ם].
משום כך, וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ והשתחווה בהכנעה כדי לבקש מחילה על חטאו הקודם [רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הדבר התרחש בְּעׇבְר֖וֹ בַּיַּרְדֵּֽן, בדיוק בעת שהמלך בא לחצות את הנהר. בחירת התזמון של שמעי לא הייתה מקרית: הוא מיהר ליפול לפני דוד בטרם חצה המלך את הירדן, שכן כל עוד דוד לא עבר את הנהר ולא שב לכס המלכות באופן רשמי, מעמדו המשפטי הוא כאדם רגיל הרשאי למחול על כבודו. ברגע שיחצה וישוב להיות מלך בפועל, לא יוכל עוד למחול, שכן על פי ההלכה מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול [מלבי"ם].