מפיבושת שוטח את טענותיו בפני דוד המלך, חושף את עלילת השווא שנרקמה נגדו ומביע אמון מוחלט בחוכמתו וביושר שיפוטו. הפרשנים מסכימים כי המילה וירגל משמעותה הוצאת דיבה, אמירת דברי שקר, רכילות ולשון הרע, כאשר מפיבושת מצהיר כי הוא מודע לכך שציבא ריכל עליו ודיבר בגנותו בפני המלך [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
למרות עלילת השקר, מפיבושת משווה את דוד לכמלאך האלהים. השוואה זו נועדה להדגיש את יכולתו וחוכמתו של המלך להבחין נכונה בין אמת לשקר [מצודת דוד]. מתוך אמונה מוחלטת ביכולת הבחנה זו, הוא חותם במילים ועשה הטוב בעיניך, כלומר בקשה מהמלך לעשות את הרצוי והנכון, מתוך ביטחון מלא שדוד לא יסטה מן האמת ויעשה משפט צדק [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].