אלף איש משבט בנימין מתלווים אל שמעי, ויחד עמם מגיע ציבא משרת בית שאול, מלווה בחמישה עשר בניו ובעשרים עבדיו, במטרה לחצות את הנהר ולהעביר את המלך חזרה [ביאור שטיינזלץ].
המוקד הפרשני סובב סביב המילה וְצָלְחוּ. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמשמעותה פשוט עברו [רד"ק, מצודת ציון], שכן באותה עת היה מקום רדוד בירדן שאפשר חצייה ברגל [רד"ק]. עם זאת, פרשנים אחרים מצביעים על משמעות של בקיעה, בדומה לשימוש בשורש צ.ל.ח לתיאור בקיעת עצי עולה [רד"ק]. לפי קו מחשבה זה, השימוש בפועל נועד להמחיש כיצד מרוב ההמון שעבר בנהר, היה נראה כאילו המים נבקעו [רלב"ג], או שהאנשים ממש בקעו את המים בעזרת המגנים שלהם [רש"י].
לגבי הביטוי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, יש המסבירים כי מטרת חציית הנהר הייתה כדי לבוא ולהתייצב מול פני המלך [רד"ק]. אחרים רואים בכך ביטוי של גינוני מלכות והכנעה, כאשר הם חצו את הנהר לפניו כדרך שעבדים הולכים לפני אדונם [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים זאת מבחינה כרונולוגית, ומסבירים שהם חצו את הנהר עוד קודם להעברת המלך עצמו, כדי להכין עבורו את הדרך [מלבי"ם].