חזרתו של המלך אל כס השלטון לאחר המרד מלווה במתיחות פוליטית עזה בין השבטים, המבקשים להפגין את נאמנותם ומעמדם. כאשר שבטי ישראל מגיעים אל הגלגל [מצודת דוד], הם פונים בתלונה ישירה אל המלך, ולא אל שבט יהודה [אברבנאל], על האופן שבו הוחזר.
במוקד התרעומת עומדת הטענה מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ. הפרשנים מסבירים כי משמעות ה"גניבה" היא שחברי שבט יהודה החזירו את המלך בהסתר, בחשאי ובלי לבקש רשות משאר העם [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל], או שלקחו אותו כאילו היה רכושם הבלעדי [שטיינזלץ]. פעולה זו פגעה בכבודו של המלך, שהרי ראוי היה שכל העם יקבל את פניו, אך גם פגעה בכבודם של שבטי ישראל. המהלך החשאי יצר מראית עין כאילו ישראל אינם מעוניינים במלך ורק יהודה חפצים בו [רד"ק], וכן מנע מישראל, שהם הרוב, את הכבוד להיות הראשונים שמקבלים את פניו [אלשיך]. במקביל, טענת ה"גניבה" שימשה עבור אנשי ישראל כתירוץ והתנצלות לכך שלא הגיעו בעצמם לסייע בהעברת המלך את הירדן [אברבנאל].
המחלוקת מחריפה לנוכח העובדה ששבט יהודה העביר את הירדן לא רק את המלך, אלא גם את צבאו. המעבר של המלך בליווי גיבוריו ואנשי צבאו יצר תחושה של גניבת דעת, כאילו דוד בוטח בכוחו הצבאי ובשבט יהודה כדי להשתלט על ישראל בכוח הזרוע, וזאת למרות ששבטי ישראל רצו להשיבו מרצונם החופשי [מלבי"ם].
קושי נוסף בפסוק עולה מהמילים וְכׇל־אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ. מדוע פנו אנשי ישראל אל המלך בגוף שלישי ולא אמרו "ואנשיך"? גישה אחת מסבירה כי מדובר בצורת התבטאות שגרתית שבה הדובר מתייחס לנוכח בגוף שלישי [רד"ק]. גישה שניה גורסת כי אנשי ישראל התייחסו לכך שאנשי דוד עומדים לצידם של אנשי יהודה ומליצים עליהם טוב, מכיוון שכולם בני אותו השבט [מצודת דוד, אברבנאל]. לעומת גישות אלו, יש הסבורים כי משפט זה אינו חלק מדבריהם של אנשי ישראל כלל, אלא זוהי הערה של כותב הספר, המשלים את תיאור המציאות ומציין ששבט יהודה העביר את הירדן גם את כל אנשיו של דוד [אלשיך, אברבנאל].