ברזלי הגלעדי, מנאמניו ותומכיו של דוד אשר כלכל אותו בעת גלותו במחנים, מגיע אל הנהר כדי להיפרד מן המלך. התנהגותו במעמד זה מתוארת כשל מארח הנפרד מאורחו בידידות רבה [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
הוא יורד מֵרֹגְלִים, שהיא עיר מגוריו [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. באשר למילים וַיַּעֲבֹר אֶת הַמֶּלֶךְ, יש המבארים כי ברזלי מיהר והקדים את המלך אל הירדן [ביאור שטיינזלץ], בעוד אחרים מפרשים שהכוונה היא שעבר יחד עם המלך [מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים פה אחד כי מטרת בואו, המבוטאת במילה לְשַׁלְּחוֹ, היא ללוות את המלך בדרכו ולהיפטר ממנו לשלום. באשר לסיום הפסוק, קיימת הבחנה בין הכתיב לקרי: המילה נכתבת בירדן אך נקראת הַיַּרְדֵּן, והמשמעות של שתיהן קרובה ודומה בהקשר של הלוויית המלך אל הנהר [רד"ק, מנחת שי].
מעמד פרידה זה טומן בחובו גם הצעת גמול. דוד, שחפץ להשיב לברזלי טובה תחת טובה, מבקש לקחת אותו ואת כל ביתו לירושלים כדי לכלכלו שם מדי שנה. אולם ברזלי, שהיה זקן מאוד בן שמונים שנה, דוחה את ההצעה מאחר שהוא סבור שאין זה ראוי להניעו ממקומו בשל גילו המופלג [אברבנאל].