עם קריסת המרד, העם עומד בפני מציאות פוליטית חדשה המעוררת קריאה לפעולה. העובדה שאבשלום מֵת בַּמִּלְחָמָה משמשת כהוכחה לכך שדוד עדיין עומד בהצלחתו ובכוחו [מצודת דוד]. לאור זאת, מתחדדת ההבנה כי כעת, משמת המלך הנמשח החדש, אין מועמד ראוי וטוב יותר מדוד להנהיג את העם [מלבי"ם].
השאלה "לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים" מופנית כלפי הפסיביות של העם, שכן משמעות המילה היא שתיקה וחוסר מעש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שמעמדו של דוד כמלך מובהק כעת, העם נדרש לחדול מהשתיקה ולא להסתפק בהסכמה אילמת. עליהם לנקוט יוזמה, לעשות מעשה, ולהביע באופן פומבי ומופגן את רצונם ושמחתם בהחזרת מלכותו של דוד [ביאור שטיינזלץ].