ניצחון צבאי הופך באחת לרגע של יגון ציבורי. שמחת הניצחון של העם מפנה את מקומה לצער, בעקבות תגובתו האישית של המלך.
משמעות המילה לְאֵבֶל היא שהישועה והשמחה נהפכו לאבל [מצודת דוד]. המילה נֶעֱצַב היא פועל בזמן עבר בבניין נפעל [רד"ק].
רוב העם, שלא היה מעורב ישירות בהריגת אבשלום, ציפה שהמלך ישמח בניצחון ולא יתעצב על מות בנו. הציפייה הייתה שביום הישועה המלך יקבל את פניהם בשמחה ובהארת פנים. אולם, כאשר השמועה התפשטה והם שמעו את ההיפך הגמור – שהמלך אינו שמח בניצחון אלא שקוע בצער על בנו – הרי שדווקא ביום ההוא, תחושת הישועה התחלפה באבל ציבורי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].