תגובתו החריפה של אבישי בן צרויה מציגה דרישה נחרצת להעניש את שמעי בן גרא בעונש מוות, חרף ניסיונות הפיוס שלו. אבישי רואה במעשהו של שמעי פשע חמור שאינו בר כפרה בקלות.
המילה הֲתַחַת מפורשת במשמעות של "האם במקום" [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסכימים כי הביטוי הֲתַחַת זֹאת מבטא תמיהה: האם בגלל התחננות וחנופה [ביאור שטיינזלץ], או בעבור הכנעה קטנה שעשה שמעי, ראוי לוותר על עונשו? אבישי טוען כי אין בהכנעה זו כדי לכפר על חטא פלילי כה חמור.
הפשע מוגדר בכך ששמעי קִלֵּל, מילה הנגזרת מלשון קלות וביזיון [מצודת ציון], את מְשִׁיחַ ה', כלומר המלך שנמשח לתפקידו על ידי ה' [ביאור שטיינזלץ].
בעוד שרוב המפרשים מתמקדים בחוסר הפרופורציה בין ההכנעה לעוון, מציג [מלבי"ם] רובד משפטי נוסף לטענתו של אבישי, המבחין בין המרד הכללי למעשהו של שמעי. לפי פירוש זה, אבישי מבין שייתכן והמלך ייאלץ למחול לעם כולו על ההשתתפות במרד משום שפעלו בשגגה. עם זאת, הוא טוען כי קללת המלך אינה חלק מהמרד הכללי, אלא חטא פרטי וגדול ששמעי חטא לבדו במזיד, ועל כן אין להעניק לו חנינה.