שמואל ב, פרק י״ט, פסוק ל׳

דוד קוטע את מפיבושת ואומר לו לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ, שכן ההחלטה כבר נגזרה ואין טעם להרבות במילים. הוא מכריז אָמַרְתִּי כי מעתה אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה, מונח הכולל בתוכו את כל נחלתו המורחבת של מפיבושת. פשרה זו נולדה מכך שדוד לא השתחרר לחלוטין מהשפעת לשון הרע ששמע, או מתוך קושי לבטל כליל החלטת מלך קודמת, תוך התחשבות בכך שציבא זכאי לחצי מהיבול כאריס שעיבד את הקרקע בפועל. החלטתו של דוד לחלק את הנחלה, חרף סימני האבלות המובהקים של מפיבושת, הובילה לגזירה משמים של מידה כנגד מידה, ולפיה גם מלכות בית דוד תפוצל בעתיד.