קרה לכם פעם ששני חברים רבו, וכל אחד סיפר לכם סיפור אחר לגמרי, ולא ידעתם למי להאמין? זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. הוא מצא את עצמו בבעיה: מצד אחד, הוא כבר נתן לציבא את הרכוש אחרי ששמע ממנו לשון הרע על מפיבושת. מצד שני, מפיבושת מגיע עכשיו, מסביר שהוא חף מפשע, ורואים עליו שהוא באמת היה עצוב מאוד כשהמלך לא היה. דוד קוטע את מפיבושת ואומר לו לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ, כלומר, אין טעם להמשיך להרבות במילים כי כבר קיבלתי החלטה.
דוד מחליט על פשרה וקובע ששניהם יתחלקו שווה בשווה בכל הנחלה הגדולה, שנקראת בפסוק הַשָּׂדֶה. למה דוד החליט כך? קודם כל, קשה מאוד להשתחרר מלשון הרע, ודוד לא הצליח להאמין למפיבושת באמונה שלמה. חוץ מזה, הבטחה של מלך קשה מאוד לבטל. החלוקה הזו גם לא הייתה לגמרי לא הוגנת, כי ציבא והבנים שלו הם אלה שבאמת עבדו באדמה, ולכן הגיע להם לקבל חצי מהיבול כפרס על העבודה שלהם.
אבל להחלטה הזו של דוד היו תוצאות. בגלל שדוד בכל זאת הקשיב ללשון הרע של ציבא, יצאה בת קול מן השמיים והכריזה שמידה כנגד מידה, בדיוק כמו שדוד חילק את הנחלה, כך בעתיד המלכות של בית דוד תתחלק לשניים.