קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה כל כך גדולה, עד שהרגשתם שאתם פשוט לא יכולים לבקש שום דבר נוסף? זה בדיוק מה שמרגיש מפיבושת כשהוא עומד מול דוד המלך. הוא מלא בענווה ובתודה, וזוכר היטב את העבר של המשפחה שלו. סבא שלו, שאול, רדף אחרי דוד וגרם לו לצרות רבות. בגלל זה, מפיבושת קורא לבני משפחתו אַנְשֵׁי מָוֶת, כלומר אנשים שהיה מגיע להם עונש כבד מאוד. אבל למרות הכל, דוד בחר לעשות איתו חסד עצום בזכות אבא שלו, יהונתן. מפיבושת אומר לדוד: וַתָּשֶׁת, כלומר שמת ומיקמת אותי, בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ. במקום להעניש אותו, דוד נתן לו מקום של כבוד לאכול יחד איתו על שולחן המלך. בגלל כל הטוב הזה, מפיבושת מבין שאין לו שום צְדָקָה, כלומר אין לו שום זכות, לבוא בטענות או לזעוק למלך כדי לדרוש חזרה רכוש ושדות. הוא מבין שכל מה שיש לו זו מתנת חינם, והוא פשוט שמח ואסיר תודה על מה שקיבל.
שמואל ב, פרק י״ט, פסוק כ״ט
כִּי֩ לֹ֨א הָיָ֜ה כׇּל־בֵּ֣ית אָבִ֗י כִּ֤י אִם־אַנְשֵֽׁי־מָ֙וֶת֙ לַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתָּ֙שֶׁת֙ אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ בְּאֹכְלֵ֖י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ וּמַה־יֶּשׁ־לִ֥י עוֹד֙ צְדָקָ֔ה וְלִזְעֹ֥ק ע֖וֹד אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.