דוד דוחה בתוקף את דרישת בני צרויה ושואל אותם מַה לִּי וְלָכֶם, כלומר מדוע אתם באים בגישה כה שלילית והופכים עבורי לְשָׂטָן, למקטרגים ולמכשול. הוא תמה האם הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל, שהרי ביום שבו הוא מומלך מחדש ראוי לעשות חסד ולא לגזור גזירות דין, וכן קיים חשש שנקמה תרתיע את שאר העם שמרד מלקבל עליו שוב את מרותו. לבסוף הוא מכריז כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, משום שכניעתו של שמעי מהווה עבורו אישור מוחלט לכך שהמלכות הושבה לו. הכרה זו מעניקה לדוד ביטחון מחודש בשלטונו העצמאי, ומאפשרת לו לדחות את עצתם ללא פחד ומתוך חוסר תלות בכוחם הצבאי.
שמואל ב, פרק י״ט, פסוק כ״ג
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַה־לִּ֤י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּֽי־תִֽהְיוּ־לִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֤וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִי־מֶ֥לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.