שמואל ב, פרק י״ט, פסוק מ״ד

ויכוח נוקב פורץ בין נציגי עשרת השבטים לשבט יהודה סביב הזכות להשיב את דוד לירושלים, כאשר אנשי ישראל טוענים עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ, כלומר יש להם את זכות הרוב להכריע, ומוסיפים וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ, שכן הם דבקים במלך יותר ממשפחתו המצומצמת והוא שייך לכלל האומה. מתוך פגיעה הם שואלים וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי, מדוע ביזיתם אותנו ופעלתם לבדכם, הרי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי ואנו היינו הראשונים ליזום את החזרתו בהסכמה לאומית. בתגובה, וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל, כלומר אנשי יהודה ענו בתקיפות ובמילים קשות יותר, ויש המסבירים שהעימות נבע מכך שהציגו איגרת זירוז מדוד או שחטאם במרד היה חמור יותר ולכן מיהרו להקדים את כולם. תגובה בוטה זו של יהודה, יחד עם שתיקת המלך, הובילה לעלבון צורב בקרב אנשי ישראל שהצית מיד מרד חדש.