תארו לעצמכם מצב שבו כולם רוצים לעשות משהו טוב וחשוב, אבל במקום לעבוד יחד, מתחיל ריב גדול על מי יעשה את זה ראשון. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל כשהם רצו להחזיר את דוד המלך לירושלים. מצד אחד עמדו עשרה שבטים, ומצד שני עמד שבט יהודה. אנשי עשרת השבטים כעסו ואמרו לשבט יהודה: עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ, כלומר, אנחנו הרוב, אנחנו מייצגים עשרה חלקים מתוך העם ולכן הכוח להחליט נמצא אצלנו. הם המשיכו ואמרו: וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ, למרות שדוד המלך נולד בשבט שלכם, אנחנו קשורים אליו ורוצים אותו אפילו יותר מכם. מתוך תחושה של עלבון, הם שאלו את אנשי יהודה: וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי, למה זלזלתם בנו והתייחסתם אלינו בחוסר כבוד? הרי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי, אנחנו היינו הראשונים שהציעו להחזיר את המלך, והייתם צריכים לחכות לנו כדי שנעשה זאת כולם יחד בהסכמה, ולא למהר לעשות זאת לבדכם. אבל במקום להקשיב ולהשלים, הוויכוח רק החמיר. וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אנשי שבט יהודה ענו בצורה תקיפה עם מילים קשות וחזקות יותר מהמילים של שאר השבטים. למילים הקשות האלו היו תוצאות עצובות. בגלל הוויכוח הזה, ובגלל שדוד המלך שתק ולא התערב, עשרת השבטים נעלבו מאוד, עזבו את המלך, והדבר הזה גרם לצערנו למרד חדש בעם.
שמואל ב, פרק י״ט, פסוק מ״ד
וַיַּ֣עַן אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֩ אֶת־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וַיֹּ֗אמֶר עֶשֶׂר־יָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּ֘לֶךְ֮ וְגַם־בְּדָוִד֮ אֲנִ֣י מִמְּךָ֒ וּמַדּ֙וּעַ֙ הֱקִלֹּתַ֔נִי וְלֹא־הָיָ֨ה דְבָרִ֥י רִאשׁ֛וֹן לִ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶת־מַלְכִּ֑י וַיִּ֙קֶשׁ֙ דְּבַר־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה מִדְּבַ֖ר אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.