מפיבושת שמר אמונים לדוד והתאבל באמת ובתמים על גלותו, ובכך הפריך את עלילות השווא של עבדו ציבא. לאות צער הוא לֹא עָשָׂה את גופו, כלומר לא טיפח את עצמו, לא רחץ או גזז את ציפורני רַגְלָיו, ולא גילח את זקנו ואת שְׂפָמוֹ. הוא בחר להגיע למפגש עם המלך במראהו המוזנח כדי להוכיח שצערו נמשך ברציפות מיום העזיבה ועד שובו של דוד. הכתוב מכנה אותו בֶּן־שָׁאוּל, אף שהיה נכדו, כדי להדגיש את ייחוסו המלכותי, או כדי לרמוז בעצב שדוד התייחס אליו לבסוף בחשדנות כבנו של שאול אויבו, ולא כבנו של יהונתן אהובו.
שמואל ב, פרק י״ט, פסוק כ״ה
וּמְפִבֹ֙שֶׁת֙ בֶּן־שָׁא֔וּל יָרַ֖ד לִקְרַ֣את הַמֶּ֑לֶךְ וְלֹא־עָשָׂ֨ה רַגְלָ֜יו וְלֹא־עָשָׂ֣ה שְׂפָמ֗וֹ וְאֶת־בְּגָדָיו֙ לֹ֣א כִבֵּ֔ס לְמִן־הַיּוֹם֙ לֶ֣כֶת הַמֶּ֔לֶךְ עַד־הַיּ֖וֹם אֲשֶׁר־בָּ֥א בְשָׁלֽוֹם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.