ספר דברי הימים נפתח ברשימת יוחסין תמציתית ומהירה, המקפלת בתוכה את ההיסטוריה האנושית משחר הבריאה ועד להתגבשותו של העם הנבחר. מטרתו המרכזית של היחוס, שנכתב על ידי עזרא הסופר יחד עם הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, היא לבסס את השושלת המדויקת של דוד המלך, וכן את משפחות הכהנים והלויים, כדי להעמידם מחדש על תפקידם במקדש [רש"י]. יש לציין כי הפירוש המקיף המודפס תחת שמו של רש"י על ספר זה, נכתב למעשה על ידי פרשן קדום אחר [חומת אנך].
כדי להגיע אל השושלת המרכזית, הכתוב נוקט בשיטה של ניפוי. הוא אומנם מזכיר בהמשך עמים אחרים, אך עושה זאת רק כדי להראות כיצד ירש עם ישראל את ארצם, או כדי להדגיש את כבודם של האבות. לאחר אזכורם הקצר, הכתוב נוטש את השושלות הללו ומתמקד בעיקר, בדומה לאדם המנפה עפר בכברה עד שהוא מוצא מרגלית יקרה [רש"י]. מגמת הספר היא להתמקד באנשי הלב והסגולה, ולכן הוא מקצר בייחוס שאר האומות [מלבי"ם].
משמעות המילים אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ היא שרשרת תולדות עוקבת: אָדָם הוליד את שֵׁת, ושֵׁת הוליד את אֱנוֹשׁ. רוב הפרשנים מסכימים כי הכתוב משתמש בלשון קצרה וחסרה משום שאין זה עיקר הייחוס של הספר. שמותיהם של קין והבל הושמטו לחלוטין מן הרשימה משום שזרעם לא שרד. כל האנושות שנותרה לאחר מי המבול יצאה אך ורק מזרעו של שת, דרך נח [רש"י, מצודת דוד].
חלוקת השמות לפסוקים אינה מקרית. שלושת הדורות הראשונים קובצו יחד בפסוק אחד משום שהם היו אנשי סגולה בעצמם ושמרו על הצלם והדמות האלוהיים, בניגוד לדורות הבאים שבהם החלק הרוחני והנבחר דילג והופיע רק בנכדיהם [מלבי"ם]. בנוסף, האות אל"ף במילה אָדָם נכתבת במסורת כאות גדולה במיוחד, כדי לרמז שבאדם הראשון התחיל ה' לברוא את העולם ובו גמר את כל מלאכתו [מנחת שי].