רשימת תולדות זו מפרטת את שורשי העמים והממלכות שיצאו מבניו של נח והתפשטו בעולם, תוך התמקדות בראשי האומות. אף על פי שבספר בראשית הסדר הרגיל של בני נח הוא שם, חם ויפת, הכתוב כאן בוחר לפתוח דווקא בפירוט בְּנֵי יֶפֶת.
הפרשנים מסכימים כי שינוי הסדר נובע ממטרתו המרכזית של הספר: להתמקד בשושלת הנבחרת של אברהם וזרע ישראל, השייכים לזרעו של שם. דרכו של הכתוב היא לפתוח תחילה בפירוט השושלות המשניות והקצרות יותר של יפת וחם כדי לסיים עמן, ולשמור את תולדות שם לסוף, על מנת שיוכל להאריך בהן ברצף וללא הפרעה.
באשר לסיבה שיפת הוקדם לחם, הדעות חלוקות. יש הסבורים כי יפת היה למעשה הבן הקטן ביותר בשנים, אך הוקדם משום שהיה נכבד וגדול במעלתו מחם [רד"ק]. לעומת זאת, יש הטוענים כי יפת הוקדם משום שהיה גדול מחם גם בגילו וגם במעלתו [מלבי"ם].
רשימה זו אינה רק אילן יוחסין משפחתי, אלא מפה לאומית. הכתוב מונה כאן רק את הבנים שהפכו לראשי אומות עצמאיות [מלבי"ם]. כך למשל, לגומר וליווָן היו בנים נוספים שלא הוזכרו, משום שנטמעו באומת אביהם ולא הקימו אומה נפרדת. לעומת זאת, בנים כמו מגוג ומדי לא התפצלו לתת-אומות, אלא התגבשו לאומה אחת גדולה תחת שם אביהם. בסך הכל יצאו מיפת ארבע עשרה אומות שונות. שמות העמים המופיעים כאן נכתבו כפי שהיו מוכרים ושגורים בתקופתו של כותב ספר דברי הימים, ולכן ייתכנו שינויים קלים בשמותיהם לעומת הכתוב בספר בראשית.
מבחינת נוסח הכתוב, השם וְתֻבָל מופיע ברוב הספרים וכתבי היד הישנים בכתיב חסר, ללא האות וי"ו לאחר האות תי"ו [מנחת שי].