השתלשלות הדורות מתמקדת כעת בקו הנבחר הממשיך מאברהם ליצחק, וממנו אל אבות האומה. הכתוב חוזר ומציין כי וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק, למרות שיצחק ומשפחתו כבר הוזכרו בפסוקים הקודמים. החזרה נועדה להדגיש כי יצחק הוא הזרע העיקרי והממשיך האמיתי של אברהם [מלבי"ם]. גישה עמוקה יותר מסבירה כי ציון ההולדה הכפולה רומז לשינוי רוחני מהותי שעבר יצחק בעת העקידה. בזכות אברהם, יצחק קיבל נשמה חדשה, ועל כן הכתוב מתייחס אליו כמי שנולד מחדש, תהליך רוחני שאפשר לו לאחר מכן להקים את משפחתו [חומת אנך].
בהמשך, הכתוב מונה את בני יצחק, עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל. השם ישראל מתייחס ליעקב, שנקרא כך בשלב מאוחר יותר של חייו ולא בעת לידתו [ביאור שטיינזלץ]. הבחירה להשתמש בשם ישראל ולא ביעקב נועדה לחלוק כבוד לדוד המלך [רש"י]. קשר זה בין השם ישראל לכבודו של דוד מוסבר בכמה אופנים: ראשית, דוד המלך, באמצעות שירותיו ותשבחותיו לה', תיקן מבחינה רוחנית את הפגם שנוצר בירכו של יעקב בדיוק באותו אירוע שבו שונה שמו לישראל. שנית, בעת שנקרא שמו ישראל, הובטח ליעקב כי מלכים יצאו מחלציו, נבואה שהתקיימה במלכות שאול ואיש בושת. ציון השם ישראל נועד להבהיר כי העיכוב בתחילת מלכותו של דוד על כלל השבטים נבע מהכרח לקיים נבואה זו, ולא מחטא כלשהו של דוד שגרם לדחייתו. בנוסף, השם ישראל מגן על ייחוסו של דוד; כשם שיעקב נקרא ישראל ומעשיו היו טהורים לחלוטין למרות שנשא שתי אחיות, כך גם ייחוסו של דוד מרות המואביה הוא חלק מתוכנית אלוהית שלמה ונקייה מחטא [חומת אנך].