רשימת הצאצאים של שם בן נח מהווה למעשה פירוט של שורשי האומות השונות שהתפצלו ממנו. מתוך רשימה זו, השם ארפכשד מזוהה כמי שהיה אבי הכשדים, הלוא הם הבבלים [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מונה את עוץ וחול וגתר ומשך בהמשך ישיר לבני שם, אך הפרשנים מסכימים כי ארבעה אלה היו למעשה בניו של ארם, כפי שמפורש בספר בראשית. הסיבה שהם נמנים כאן באותה נשימה עם בניו הישירים של שם היא מטעמי קיצור, ועל בסיס העיקרון ש"בני בנים הרי הם כבנים" [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק]. הפירוט בפסוק זה מתמקד באותם צאצאים שהפכו לאומות נפרדות, בעוד שבהמשך הפרק תוזכר השושלת שוב, אך הפעם במטרה להציג את קו היוחסין הישיר המגיע עד אברהם [מלבי"ם].
הבדל בולט בין פסוק זה למקבילו בספר בראשית נוגע לשם משך, שבתורה מופיע כ"מש". יש המסבירים כי מדובר בשמות קרובים מבחינה לשונית, ואותו אדם היה מוכר בשני השמות גם יחד [רלב"ג, רד"ק]. גישה משלימה מציעה כי התורה קיצרה את שמו ל"מש" במכוון, כדי להבדיל בינו לבין אדם נוסף בשם "משך", שהיה בכלל מבני יפת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, המסורה וכתבי היד המדויקים מכריעים כי האות מ' במילה משך מנוקדת בסגול, וזאת בניגוד למקצת דפוסים ישנים שבהם נוקדה בטעות בקמץ [מנחת שי].