הרישום נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת מהווה קיצור לשוני, ומשמעותו הפשוטה היא שנח הוליד את שלושת הבנים הללו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מבחינה מבנית, עולה השאלה מדוע הספר מונה את כל בני נח, שהרי מטרתו היא להגיע במהירות לשושלת המובילה לאברהם ולדוד, ולכן היה מצופה שיתמקד מיד בבני שם. התשובה לכך נעוצה בשיטת העריכה העקבית של ספר דברי הימים: הספר נוהג להזכיר תחילה את השושלות המשניות כדי לסיים את העיסוק בהן, ורק לאחר מכן הוא מתפנה להרחיב בשושלת המרכזית והנבחרת. דפוס זה מופיע גם בהמשך, למשל כאשר מוזכרים בני ישמעאל לפני בני יצחק, או בני עשו לפני בני יעקב [רש"י].
מנקודת מבט רעיונית והיסטורית, שלושת בני נח אינם רק שמות ברשימת יוחסין, אלא השורש ההכרחי שממנו התפצלה האנושות לשבעים אומות העולם ולשבעים השרים הממונים עליהן. האנושות כולה מתחלקת לשלוש קבוצות מהותיות, המקבילות לחלקי האילן, ושלושת הבנים מייצגים אותן מראשיתן: בני שֵׁם הם בבחינת "הפרי" והסגולה, המייצגים את האנשים הרוחניים ההולכים בדרכי ה'; בני חָם נמשלים ל"קליפה", ומייצגים אנשים חומריים ויצריים שנועדו להיות עבדים; ואילו בני יָפֶת הם בבחינת "העלים" השומרים על הפרי, ומייצגים את המעמד האמצעי של בני אדם העוסקים בתיקון החברה, בנימוסים, בשכל ובהנהגת המדינה [מלבי"ם].