לאחר פירוט נרחב של משפחות העמים, הכתוב ממקד את המבט אל השושלת הישירה המובילה לאברהם. המילים שם ארפכשד שלח פותחות רשימת יוחסין מקוצרת ורציפה, שבה כל אדם הוא אביו של הבא אחריו, עד להולדתו של אברהם [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסבירים מדוע הכתוב חוזר על בני שם, שכבר נמנו קודם לכן. גישה אחת מבארת שהחזרה נועדה לחלוק כבוד לאברהם. הכתוב עובר מתיאור כללי של האנושות להתמקדות בקו המוביל אליו בלבד, בדומה לאדם המסנן חול כדי למצוא בתוכו מרגלית יקרה [רש"י]. מזווית נוספת, שושלת זו מתארת את השתלשלות ה"סגולה" האנושית. הרשימה מונה את היחידים שנשאו את הייחוד הרוחני מאז נח ועד אברהם. בתוך שרשרת דורות זו היו אישים שהיוו בעצמם אנשי סגולה, כמו שם ועבר, ואילו אחרים לא היו אלא חוליה מקשרת שהכשירה את הקרקע להופעת הסגולה בדורות הבאים, דוגמת תרח [מלבי"ם].