הפסוק ממשיך את פירוט שושלת בני שעיר החורי, תוך שיקוף של מאפיינים לשוניים ייחודיים ומסורות כתיב שונות בין ספרי המקרא. שמות רבים בפסוק, כגון בלהן, זעון, יעקן וארן, מסתיימים בסיומת "־ָן", דבר המעיד ככל הנראה על מבנה דקדוקי שהיה אופייני לשפתם של בני אזור זה [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על מספר הבדלים בכתיב השמות בין הופעתם כאן לבין הופעתם המקבילה בתורה (בראשית לו). השם יַעֲקָן נכתב כאן באות יו"ד, בניגוד לתורה שם הוא מופיע באות וי"ו כ"ועקן" [רד"ק, מנחת שי].
השם דִישׁוֹן מתייחס לדישן, בנו האחרון של שעיר [ביאור שטיינזלץ]. באשר לאופן כתיבת השם, קיימת אבחנה בין מהדורות שונות: בעוד שבדפוסים מאוחרים הודפס לעיתים בטעות "דישן" חסר (ללא האות וי"ו) עקב השפעת הכתיב השגור והמוכר מהתורה, כתבי היד המדויקים, הדפוסים הראשונים וכן עדותו של הרד"ק מאשרים כי בספר דברי הימים השם נכתב בכתיב מלא עם וי"ו [מנחת שי]. בנוסף, מבחינת מסורת הקריאה, האות בי"ת במילה בְּנֵי (בצירוף "בני אצר") מסומנת בגעיה [מנחת שי].