תארו לעצמכם שאתם צריכים לעמוד מול מישהו הרבה יותר חזק וחשוב מכם, ולהגיד לו שהוא עושה משהו אסור. זה דורש המון אומץ, נכון?
בתוך רשימה ארוכה מאוד של כוהנים, התנ"ך עוצר פתאום כדי לתת ציון לשבח לכוהן מיוחד בשם עזריה. התנ"ך כותב עליו את המילים הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן. אבל רגע, הרי היו המון כוהנים שעבדו בבית המקדש לאורך השנים, אז למה דווקא עזריה מקבל את התואר המיוחד הזה, כאילו הוא היחיד ששירת שם?
הסיבה לכך היא שעזריה היה אמיץ במיוחד. באותה תקופה שלט מלך בשם עוזיהו. יום אחד, המלך החליט להיכנס לתוך בית המקדש ולהקטיר קטורת בעצמו, למרות שעל פי ההלכה רק לכוהנים מותר לעשות זאת. עזריה לא נבהל מהמלך החזק. הוא שמר על הכבוד והקדושה של בית המקדש, עמד מול המלך ומנע ממנו לעשות את המעשה האסור, אפילו שזה היה מסוכן מאוד.
בזכות האומץ הגדול שלו והמסירות שלו למען ה', התנ"ך נותן לו כבוד מיוחד וקורא לו הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן, כדי ללמד אותנו שהוא דוגמה ומופת לכוהן אמיתי ששומר על בית המקדש.