יצא לכם פעם לעבור למקום חדש ולגלות שהתפקידים שלכם קצת השתנו? זה בדיוק מה שקרה ללויים. התפקיד המרכזי שלהם היה לשיר בזמן שהקריבו קורבנות לה'. לפני שנבנה בית המקדש הקבוע, נאמר על הלויים כי וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר. הם שרו לפני האוהל המיוחד שהקים דוד המלך, ובאותם ימים הם היו מפוזרים בשני מקומות שונים בארץ.
המצב הזה נמשך עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִָם. ברגע ששלמה המלך בנה את מבנה הקבע של בית המקדש, כל המשוררים התאחדו למקום אחד. כשהם התחילו את תפקידם במקדש החדש, וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם. המילה עֲבוֹדָתָם מתכוונת לשירה שלהם, והמילה כְמִשְׁפָּטָם מלמדת אותנו שהם עבדו בדיוק לפי הסדר והכללים שדוד המלך קבע להם בעבר.
יש כאן עוד פרט מעניין. בעבר היה כתוב שהם היו משרתים, ועכשיו כתוב וַיַּעַמְדוּ. ההבדל הוא שבאוהל הישן הלויים עמדו על האדמה בזמן ששרו, אבל בבית המקדש הם זכו לעמוד בצורה מכובדת ומרוממת על גבי במה מיוחדת שנקראת דוכן, ששלמה המלך בנה במיוחד עבורם.