דברי הימים א, פרק ו׳, פסוק י״ז

בתקופה שקדמה להקמת המקדש, הלויים וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר, כאשר חלקם שרו באוהל שנטה דוד וחלקם במשכן בגבעון. מצב זה נמשך עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִָם, אז התאחדו כל המשוררים במבנה הקבע. במקדש הם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם, כלומר ביצעו את עבודת השירה המלווה את הקרבנות בדיוק על פי הסדר והכללים שתיקן עבורם דוד. המעבר מהביטוי "משרתים" לפועל וַיַּעַמְדוּ מצביע על שינוי בצורת השירה, שכן בניגוד לימי המשכן שבהם שרו בעומדם על הארץ, בבית המקדש הם ניצבו בצורה מרוממת על גבי דוכן מיוחד.