חשבתם פעם איך אפשר לתת את אותה עיר לשני אנשים שונים בלי שהם יריבו? מסופר לנו על העיר חברון, שלפעמים נראה שיש בלבול למי היא שייכת. מצד אחד היא ניתנה לכוהנים, ומצד שני נאמר שהיא של כלב בן יפונה. אז איך זה מסתדר? הפתרון הוא חלוקה חכמה וברורה של השטח. העיר עצמה והמבנים שבתוכה ניתנו לכוהנים, אבל שדה העיר וכן חצריה, כלומר השטחים הפתוחים והיישובים הקטנים שממש מסביב לעיר, ניתנו לכלב. ולמה דווקא כלב קיבל את השטחים האלה? זו לא הייתה סתם החלטה של הרגע, אלא קיום של ציווי מפורש ממשה רבנו, שפעל בדיוק לפי דבר ה׳. זו הייתה למעשה מתנה ופרס לכלב על הנאמנות הגדולה שלו. ה׳ העיד על כלב שהייתה בו רוח אחרת וטובה, והבטיח לו שייכנס לארץ ויקבל בה נחלה לו ולמשפחתו, וכאן אנחנו רואים איך ההבטחה הזו מתגשמת במלואה.
דברי הימים א, פרק ו׳, פסוק מ״א
וְאֶת־שְׂדֵ֥ה הָעִ֖יר וְאֶת־חֲצֵרֶ֑יהָ נָתְנ֖וּ לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.