משפחת קורח הלויים נשאה בתפקיד משמעותי ורציף של שמירה על המקומות המקודשים, תפקיד שעבר מדור המדבר ועד לימי דוד המלך. אילן היוחסין של שלום המופיע כאן מתחקה אחר שורשיו עד לאביסף בן קרח. יש הסבורים כי שלום היה מצאצאי הימן המשורר, והכתוב קיצר את רשימת היוחסין שלו ולא הזכיר את כל הדורות עד לאביסף [רד"ק].
שלום וְאֶחָיו לְבֵית־אָבִיו הַקָּרְחִים, כלומר בני משפחתו [מצודת דוד, שטיינזלץ], הופקדו עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה. תפקידם המעשי היה להיות שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל. ספים הם מזוזות השערים [מצודת ציון, רלב"ג], והם אלו שעמדו בשערי אוהל מועד בימי דוד [שטיינזלץ]. מטרת השמירה הייתה קפדנית: למנוע מכל אדם שאינו ראוי להיכנס אל הקודש. בעוד שחלק מהפרשנים מסבירים כי הם שמרו על פתחי העזרה ואוהל מועד כדי שרק כוהנים ייכנסו פנימה לצורך עבודתם [רש"י, מצודת דוד], דעה אחרת גורסת כי הם שמרו על מזוזות קודש הקודשים עצמו [רד"ק].
הכתוב מקביל בין עבודתם של שלום ואחיו לבין עבודת אבותיהם במדבר, שהיו מופקדים עַל־מַחֲנֵה ה' בתור שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא – הפתחים שדרכם נכנסים [מצודת ציון]. אבותיהם שמרו על פתחי מחנה השכינה כדי למנוע כניסת זרים [מצודת דוד, רלב"ג, שטיינזלץ]. תפקיד זה הוא המשך ישיר לאחריות ההיסטורית של משפחת קהת (אבותיו של קורח), שנשאו את הארון וכלִי הקודש, ושמרו על המבוא פנימה כדי למנוע מאנשים לראות את הקודש [רד"ק]. על משמרות אלו בימים הקדומים היה ממונה פנחס בן אלעזר הכוהן, שעל פי המסורת האריך ימים מימי יציאת מצרים ועד לימי דוד, אז נקבעו וסודרו משמרות הלויים הללו [רלב"ג].