יישוב ירושלים התבסס על נציגות של שבטים מסוימים, נתון המשקף את הגיאוגרפיה של העיר ואת המציאות הדמוגרפית של אותה תקופה. וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִן־בְּנֵי יְהוּדָה וּמִן־בְּנֵי בִנְיָמִן, שכן ירושלים שכנה ממש על קו הגבול שבין נחלותיהם של שני שבטים אלו [ביאור שטיינזלץ]. אל העיר לא הגיעו להתיישב נציגים מכלל שבטי ישראל, אלא רק בני יהודה ובנימין, יחד עם בְּנֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה [מצודת דוד].
הפרשנים עומדים על ההשוואה בין תיאור זה לבין הרשימה המקבילה המופיעה בספר נחמיה, ומציינים כי על אף הדמיון הרב בין התיאורים, ישנם מספר הבדלים. ההבדל הבולט ביותר הוא שבספר נחמיה לא מוזכרים כלל בני אפרים ומנשה. הסיבה להשמטתם שם היא שמספרם של בני שבטים אלו שישבו בירושלים היה מועט מאוד [מצודת דוד, מלבי"ם].
הבדלים נוספים בין הרשימות באים לידי ביטוי בשינויי שמות של אישים מסוימים, תופעה הנחשבת שכיחה בספר דברי הימים [רד"ק, מלבי"ם]. כמו כן, קיימים פערים מספריים בין הספרים בנוגע למניין בני בנימין והכוהנים. פערים אלו נובעים משיטות מניין שונות, כאשר כל אחת מהרשימות כללה בחשבונה אנשים שהרשימה השנייה בחרה להשמיט [רד"ק].