חלק מתפקידי המשרתים במקדש כלל אחריות קפדנית על ניהול מלאי הכלים הקדושים ושינועם. המילה וּמֵהֶם מתייחסת ללוויים [רלב"ג] או באופן ספציפי יותר לשוערים מתוכם [מצודת דוד], אשר היו ממונים עַל־כְּלֵי הָעֲבוֹדָה. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר ב"כלי שרת", הכלים ששימשו לעבודת המקדש השוטפת, כגון מזרקים להולכת הדם וזריקתו, מחתות, מזלגות ויעים המיועדים לטיפול בקרבנות ולפינוי הדשן.
הקפדה יתרה ניכרת בסדר העבודה והשמירה על כלים אלו: כִּי־בְמִסְפָּר יְבִיאוּם וּבְמִסְפָּר יוֹצִיאוּם. מפאת חשיבותם של כלי השרת, הם היו ספורים ומנויים, והוצאו לשימוש רק בהתאם לצורך המדויק של העבודה [ביאור שטיינזלץ]. באשר לאופן התנהלותם של הממונים מול הכלים, קיימות במקורות שתי גישות המתארות את התהליך: גישה אחת מסבירה כי הממונים היו מביאים את הכלים מלשכת האחסון אל אזור המזבח, ולאחר מכן מוציאים אותם מאזור המזבח בחזרה אל הלשכות [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים את סדר הפעולות כך: בבוקר היו מוציאים את הכלים מן הלשכה אל העבודה, ובסיום העבודה היו מביאים אותם בחזרה למקומם המיוחד, תוך ספירה מדוקדקת כראוי לתפקיד של שמירה ואחריות [רלב"ג].