חלוקת התפקידים במקדש דרשה מיומנות וסדר קפדני, כאשר משפחות שונות משבט לוי הופקדו על משימות ייעודיות. במרכז עבודת הקודש עמדה הכנתו השבועית של לחם הפנים, תפקיד שדרש היערכות מוקדמת ודיוק בזמנים.
האחריות למלאכה זו הוטלה על וּמִן־בְּנֵי הַקְּהָתִי מִן־אֲחֵיהֶם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שפסוק זה ממשיך את התיאור הקודם ומקשר בין המשפחות. הכוונה היא לאחיהם של בני קורח [מצודת דוד], או לאחיהם של הלויים מהפסוק הקודם שהיו ממונים על אפיית מנחת החביתים [רלב"ג].
תפקידם של בני קהת אלו היה להיות ממונים עַל־לֶחֶם הַמַּעֲרָכֶת. המילה הַמַּעֲרָכֶת נגזרת מלשון עריכה וסידור [מצודת ציון], והפרשנים מסכימים כי מדובר בלחם הפנים שהיה ערוך בקביעות על שולחן הזהב שבהיכל.
משימתם הייתה לְהָכִין שַׁבַּת שַׁבָּת. ההכנה ואפיית הלחמים נעשו לפני כניסת השבת, כדי להעמיד סדרת לחמים חדשה. ביום השבת עצמו, הכהן היה עורך את הלחם החדש על השולחן ומסיר ממנו את הלחם הישן של השבוע שעבר [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
מבחינה דקדוקית, המילה שַׁבַּת הראשונה בצמד "שבת שבת" מנוקדת בפתח תחת האות בי"ת, וזהו אחד המקרים הייחודיים במקרא שבהם מופיע ניקוד זה במילה זו [מנחת שי].