המילה לְתֹלְדוֹתָם מתארת את הסתעפויות המשפחות [ביאור שטיינזלץ], הנמשכות מתולדות האבות שהוזכרו קודם לכן [מצודת דוד]. מבחינת מסורת הכתיב, בספרים מדויקים מילה זו נכתבת כשהיא מלאה באות וי"ו הראשונה וחסרה בוי"ו השנייה [מנחת שי].
הפסוק נוקב במספר תְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה, מספר הגדול מזה המופיע במקבילה בספר נחמיה. הפער נובע מכך שבנחמיה נמנו אנשיו של גבי סלי המוזכר שם, ואילו כאן נספרו אנשיו של סלוא וחבריו [מצודת דוד].
לגבי מעמדם, המילה אֲנָשִׁים אינה באה רק לציין את מינם, אלא מעידה כי הללו היו אנשים חשובים ומכובדים, כפי שמשמעות מילה זו מורה לעיתים קרובות במקרא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הצירוף לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם המופיע בסוף הפסוק הוא כפל עניין שנועד להוסיף ביאור והדגשה לביטוי הקודם "ראשי אבות", שכן משמעותם זהה [מצודת דוד].