עוד בטרם הוקם המבנה הפיזי של בית המקדש, תוכננה בקפידה המערכת הארגונית שלו וחלוקת התפקידים של הלוויים. דוד המלך ושמואל הנביא ישבו יחד וגיבשו את חזון תבנית המקדש וסדרי העבודה שבו [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
המספר הכולל של הַבְּרוּרִים, כלומר הלוויים הנבחרים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], שמונו לְשֹׁעֲרִים בַּסִּפִּים כדי לשמור על פתחי הבית, עמד על מָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר. הפרשנים מתייחסים להבדל בין מספר זה לבין המספר הנמוך יותר המופיע בספר עזרא ונחמיה, ומסבירים כי שם נמנו רק השוערים ששהו בפועל בתוך הר הבית, בעוד שכאן נמנה הסך הכולל של השוערים [מצודת דוד, רלב"ג]. הלוויים לא שמרו כולם יחד, אלא התחלקו למשמרות שבועיות שהתחלפו מדי שבעת ימים [רד"ק]. חלוקה זו יצרה מצבת כוח אדם של כשלושים שוערים ביום, אשר התפצלו לעשרים וארבעה שומרי ספים רגילים, ועוד שישה ממונים על תפקידים מיוחדים כגון אחראים על הלשכות, האוצרות, הכלים ולחם הפנים [מלבי"ם].
הפסוק מציין כי הֵמָּה בְחַצְרֵיהֶם הִתְיַחְשָׂם. השוערים התגוררו בחצרים ובכפרים סביב ירושלים כדי שיוכלו להגיע בקלות ובמהירות למשמרתם במקדש [מצודת דוד, רלב"ג], באותן ערים שניתנו להם עוד בימי יהושע בן נון [רד"ק]. לכל משפחה היה ספר יוחסין מסודר ששייך אותה לעיר מגוריה ולמשמרת שלה [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].
את סדר העבודה הזה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה, הוא הנביא שרואה במראה הנבואה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי התכנון המשותף התרחש עוד כאשר דוד נמלט מפני שאול המלך והסתתר אצל שמואל; הם תכננו את המערך יחד, וכאשר עלה דוד לכס המלוכה הוא הוציא את התוכנית אל הפועל [רלב"ג].
באשר למילה בֶּאֱמוּנָתָם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשמעות אינה אמונה במובן הרגיל, אלא קיום, יציבות וקביעות. כלומר, דוד ושמואל תיקנו את המספר הזה כיסוד קבוע לדורות שלא יפחת לעולם. גישה נוספת מפרשת את המילה כפשוטה, ומסבירה כי התקנה נוסדה בזכות נאמנותם לה׳ של דוד ושמואל, או כהוראה ללוויים לבצע את תפקידם בנאמנות [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].