תארו לעצמכם מנהיג ענק, איש צדיק וחשוב שחי המון המון שנים, אבל בשלב מסוים בחיים שלו משהו משתנה. פנחס בן אלעזר הכהן היה נָגִיד, כלומר ממונה ומנהיג חשוב של משפחות הכהנים והלויים. המילה לְפָנִים מתארת לנו את העבר הרחוק של פנחס. הוא היה אדם כל כך מיוחד ורוחני, עד שה' נתן לו את ברית השלום והיה איתו תמיד. הוא חי חיים ארוכים מאוד, מאז יציאת מצרים ועד לתקופת השופטים.
אבל בסוף מסופר עליו כי לְפָנִים ה' עִמּוֹ. למה מודגש שרק בעבר ה' היה איתו? זה מלמד אותנו משהו עצוב. פעם ה' היה איתו ושרתה עליו רוח הקודש, אבל בשלב מסוים זה הפסיק. למה המדרגה הרוחנית שלו ירדה? כי היו שני מקרים קשים שבהם פנחס היה יכול להנהיג ולעזור, אך הוא לא עשה זאת. המקרה הראשון היה כשהיה ריב קשה מאוד בין בני ישראל שהוביל למלחמת אחים כואבת, ופנחס בחר לשתוק ולא ניסה למחות ולעצור את המצב. המקרה השני היה קשור למנהיג אחר בשם יפתח. יפתח הבטיח הבטחה בעייתית מאוד שהייתה יכולה לפגוע קשה בבת שלו. פנחס היה החכם שיכול היה לבטל את ההבטחה הזאת ולהציל את המצב. אבל אז התחיל ויכוח של כבוד: יפתח חשב שפנחס צריך לבוא אליו, ופנחס טען שיפתח צריך לבוא אליו, כי כך ההלכה קובעת.
למרות שמבחינת החוק היבש פנחס צדק, ה' מצפה מהצדיקים שלו להרבה יותר. פנחס היה צריך לגלות מנהיגות, לוותר על הכבוד, ללכת בעצמו אל יפתח ולהסביר לו בדרכי נועם איך לפתור את הבעיה. בגלל שהוא השאיר את המצב כמו שהוא ולא פעל, הוא איבד את המעלה הרוחנית המיוחדת שהייתה לו.