מלכים א, פרק א׳, פסוק ל״ז

עם עלייתו לשלטון מוענקת לשלמה ברכה לסיוע אלוהי, ובה משאלה שה' יִהְיֶה (על אף שהמילה נכתבת יהי) עמו, וִֽיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד. איחול לגדולה העולה על זו של המלך המכהן עלול להיתפס כפגיעה בכבודו, אך מכיוון שאין אדם מתקנא בבנו, טבעי שדוד ירצה שהצלחת יורשו תעלה אף על שלו. לצד הפירוש ששלמה יהיה גדול יותר, המילה מִכִּסֵּא מלמדת גם על מקור ההצלחה, שכן מלכותו תפרח דווקא מכוח היסודות וזכות האבות שהניח דוד. יתרונו של שלמה יתבטא בכך שבניגוד לחיי אביו שהיו רצופים במלחמות וברדיפות, הוא יזכה לתקופה של שלום ומנוחה. שלווה זו אינה אלא פרי עמלו של דוד, שבזכות מסירותו זכה בנו לרשת כיסא מלוכה מבוסס ושלם.