מלכים א, פרק א׳, פסוק י״ח

בת שבע פונה אל דוד המלך בטענה דיפלומטית מחושבת כדי לבשר לו על הכתרת אדוניה, תוך שהיא מזכירה לו את שבועתו להמליך את שלמה מבלי להאשים אותו בהפרתה. כאשר היא אומרת לֹא יָדָֽעְתָּ, היא מבהירה כי המהלך נעשה מאחורי גבו, עובדה החושפת את מרידתו של אדוניה ומוכיחה כי הוא עצמו מודע לפסול שבמעשיו. הדגשה זו נועדה למנוע מדוד לפטור את עצמו מהתערבות, ורומזת לו כי שבועתו לשלמה שרירה וקיימת ועליו לקיימה כדי למנוע חילול ה'. מבחינת נוסח הדברים, אף שהפנייה מכוונת ישירות למלך, המסורת קובעת כי המילה וְעַתָּה נכתבת ונקראת פעמיים באות עי"ן, ולא באות אל"ף.