מלכים א, פרק א׳, פסוק מ״ז

הגעתם של עבדי המלך לברך את דוד מעידה כי המלכת שלמה נעשתה בהסכמתו המלאה, בניגוד לפעולתם העצמאית של ממליכי אדוניהו. העבדים מברכים יֵיטֵב אֱלֹהִים אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ, מתוך כוונה ששמו יתעלה בזכות מעשיו הטובים וחכמתו, ומוסיפים וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ, איחול לכך ששלטונו יהיה רחב משל דוד כיאה ליורש עצר. הברכה שהבן יתעלה על אביו אינה פוגעת בכבוד המלך, שכן אדם לעולם אינו מקנא בגדולת בנו ולכן דוד יכול לשמוח בהצלחת שלמה. בתגובה לדברים אלו וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב, כאשר הוא רוכן על מיטתו כדי להודות לה', או לחלופין כאות הוקרה לעבדים על ברכותיהם.