ישעיהו, פרק כ״ב, פסוק י״ב

קרה לכם פעם שמישהו הזהיר אתכם מסכנה, אבל בחרתם פשוט להתעלם? בימים קשים מאוד, כשסכנה גדולה ריחפה על ירושלים, ה׳ רצה להציל את העם. לכן וַיִּקְרָא, כלומר ה׳ קרא לעם דרך הנביאים וביקש מהם להראות צער ולחזור בתשובה כדי שהגזירה תתבטל. ה׳ ציפה מהם להראות את החרטה שלהם דרך מעשים של אבלות, כמו לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד, כלומר לבכות ולהתאבל עמוקות. בנוסף הוא קרא להם וּלְקָרְחָה, שזהו מנהג עתיק שבו אדם מושך בשערו מרוב כאב בלב, וְלַחֲגֹר שָׂק, שמשמעותו ללבוש בגד פשוט ולא נוח שמראה על חרטה. אבל למרבה הצער, למרות שהעם ראה שהסכנה מתקרבת, הם לא הקשיבו לאזהרות הנביאים. במקום לחזור אל ה׳ ולתקן את מעשיהם, הם התעלמו מהמצב והמשיכו לחגוג ולשמוח כאילו שום דבר לא עומד לקרות.